מטרתו העיקרית של המשקיע המגן היא לשמור על ערך הכסף שלו מפני פגעי האינפלציה – תהליך של עליית מחירים שפוגע בכוח הקניה שלנו. נניח שחסכנו סכום של 100,000 ש"ח. נניח גם שבדקנו והגענו למסקנה שעם הכסף שחסכנו אנחנו יכולים לחיות ברמת החיים שאנו שואפים אליהם במשך 8 חודשים מבלי ליצור הכנסה נוספת מעבודה או השקעות. משמעותו של תהליך עליית מחירים (אינפלציה) היא שבעוד תקופת זמן, שנתיים נניח, נוכל להשתמש ב- 100,000 ש"ח שחסכנו ושמרנו בחשבון כדי לחיות ללא הכנסות רק לתקופה של 7 חודשים – כוח הקניה של אותם 100,000 ש"ח נשחק עם הזמן בגלל תהליך של עליית מחירים.

ההבנה הזו חשובה מאוד מאחר ואנו חיים בסביבה אינפלציונית. אומנם מידי פעם יש תקופות בהן רמת המחירים יורדת, אך לאורך ההיסטוריה ניתן להגיד שהיא עולה באופן כללי. כדי שסכום כסף שצברו ישמור על כוח הקניה שלו הוא צריך לגדול ע"פ זמן בשיעור האינפלציה. מטרתו העיקרית, אם כן, של המשקיע המגן היא להניב על השקעותיו תשואה שלאורך זמן לא תיפול משיעור עליית המחירים במשק.

לפי שאציג את גישתו של גראהם אקדים ואמר שמרחב הבחירה של המשקיע הישראלי בתקופה הנוכחית, רחב יותר ממרחב הבחירה של המשקיע האמריקאי בן תקופתו של גראהם בכל הנוגע להגנה מפני אינפלציה. תחילה, אציג את משנתו של גראהם, כדי שתהווה בסיס להמשך הדיון ברמה של שוק ההון המקומי.

עבור גראהם, שני הכלים העומדים לרשותו של המשקיע המגן במאבקו כנגד פגעי האינפלציה הם מניות ואג"ח – בעיקר ממשלתיות ושל חברות יציבות. המשותף לכל איגרות החוב במרחב הבחירה של גראהם הוא שהן דולריות ומניבות קופון קבוע שלא תלוי בשיעור האינפלציה (ניתן לקרוא על סוגי אג"ח בפוסט אגרות חוב (אג"ח) – הבסיס של תיק ההשקעות שלך). מאחר והתשלומים שיניבו אגרות החוב הללו אינם תלויים באינפלציה, לא ניתן להגיד בוודאות שהתשואה שיניבו אגרות החוב הללו תהיה גבוה יותר משיעור האינפלציה.

בן גראהם טוען שעל המשקיע המגן להחזיק בתיק ההשקעות שלו שילוב של אג"ח ומניות של חברות מובחרות בכל עת. לטענתו, אין צידוק לזנוח לחלוטין את אחד מאפיקי ההשקעה. הדעה הרווחת היא שהשקעה באגרות חוב היא השקעה בעלת סיכון נמוך יותר מהשקעה במניות ושההשקעה במניות תניב לאורך זמן תשואה גבוה יותר מאשר השקעה באג"ח.

גראהם מציין שלא בכל מצב עולם השקעה באג"ח היא בטוחה יותר ולכן לא ניתן לקבוע שמשקיע שמרן צריך להימנע מהשקעה במניות. יכולים להיות מצבים בהם מחירי האג"ח גבוהים (התשואות הגלומות מהם נמוכות) ומחירי המניות נמוכים מאוד. מצבים כאלה יכולים להתקיים לצד עליה ברמת המחירים בשיעור גבוה מתשואת האג"ח – כך, הערך הראלי של תיק ההשקעות של המשקיע יקטן – כוח הקניה שלו יקטן.

לעומת זאת כאשר בוחנים את הקיצוניות השניה – השקעה במניות בלבד, קל להבין שלא ניתן להבטיח בוודאות שתיק כזה יניב תשואה  עדיפה על תיק המשלב בתוכו מרכיב אג"חי. לעיתים מחירי המניות עלולים להיות כל כך מנופחים, שהתשואה העתידית של המשקיע בהן יכולה להיות נמוכה מאוד ואף אפסית. לפעמים השקעה באג"ח שמתומחרות באופן סביר תניב תשואה גבוה מהשקעה במניות שמחירן מנופח ללא פרופורציה למצב העסקי של החברות שהנפיקו אותן.

הגרף מתאר את התשואה שהניב מדד ה- S&P500 (בכחול) האמריקאי לעומת התשואה של קרן אינדקס סחירה (ETF) העוקבת אחר מדד אג"ח אמריקאי (באדום) בין התאריכים: 25.9.2006 – 26.9.2011.

חברת הדירוג S&P הורידה את דירוג האשראי המושלם של ארה"ב מ- AAA ל- +AA וספגה ביקורת מוורן באפט. Buffett to FBN: S&P Downgrade 'Doesn't Make Sense'

בפוסט הקודם כתבתי שתיקי השקעות בנויים משני מרכיבים עקריים אג"ח ומניות, והסברתי מהן מניות ולמה אנשים משקיעים בהן. בפוסט הזה נבין מהן אגרות חוב (אג"ח) ואיזה תפקיד הן תופסות בתמהיל ההשקעות שתבחרו לעצמכם. אך לפני כן נסביר מה הן אגרות חוב ואילו סוגי אג"ח קיימים.

כאשר חברה מנפיקה אגרות חוב היא בעצם מבקשת ללוות כסף מרוכשי האג"ח. בתמורה לכספם, מחזיקי האג"ח יקבלו במועדים ידועים תשלומי ריבית כפי שנקבעו בתשקיף ההנפקה ואת החזר הקרן. לעיתים הקרן והריבית יהיו צמודות למדד המחירים לצרכן, למטבע זר או למדד אחר כפי שיקבע בתשקיף.

בזמן כתיבת הפוסט, נפוצים בישראל ארבע סוגים עקריים של אגרות חוב – אג"ח שקלית בריבית קבועה (ללא כל הצמדה), אג"ח צמודה למדד המחירים לצרכן (אג"ח מסוג זה מעניקות למחזיק בהן הגנה מפניה תהליך של עליית מחירים של מוצרים – אינפלציה), אג"ח שקלי בריבית משתנה, אג"ח צמודות דולר.

מחוץ לישראל נהוג בד"כ להנפיק אג"ח בריבית קבועה הנקוב במטבע המקומי (דולר בארה"ב, אירו בגוש האירו, ין ביפן וכן הלאה).

במועד ההנפקה של אגרת החוב נקבעים בין היתר מועדי תשלום הריבית והקרן, סוג ההצמדה, וגובה הקופון (הריבית הנקובה). הקופון קובע את גובה הריבית. ריבית נקובה בגובה 5%, משמעותה היא שמחזיק  1 ש"ח ע.נ. של איגרת חוב (איגרת חוב אחת המשקפת הלוואה של 1 ש"ח לחברה המנפיקה), יקבל 5 אג' פעם בשנה במועד שצויין בתשקיף (בהנחה שתשלומי הריבית שנקבעו הם שנתיים – תשלומים של פעם בשנה).

אגרות חוב נחלקות לשלושה סוגים עקריים – אג"ח ממשלתיות שמונפקות ע"י ממשלה של מדינה כלשהי, אג"ח מוניציפליות שמונפקות ע"י רשות מקומית כלשהי כמו עירייה למשל (אג"ח מסוג זה אינן נפוצות בישראל) ואג"ח חברות (קונצרניות) שמונפקות ע"י חברות (קונצרנים) שונות.

כאשר שוקלים השקעה באג"ח יש לקחת בחשבון כמה נתונים עקריים:

1. תשואה לפדיון – על אף שהקופון של אג"ח הוא נתון ידוע ברב המקרים, התשואה שאיגרת החוב תניב למחזיק בה עלולה להשתנות מעת לעת. מאחר ומחירי האג"ח משתנים בהתאם לעסקאות בשוק, התשואה שהיא תניב למשקיע שירכוש אותה ויחזיק אותה עד לפדיונה הסופי, תקבע בהתאם למחיר שבו נרכשה. ככל שהמחיר שנשלם עבור זרם תקבולים ידוע מראש (תקבולי הקרן והריבית) יהיה נמוך יותר, כך התשואה שתניב האיגרת למחזיק בה עד פדיון תגדל. ההפך גם נכון – ככל שנרכוש את האג"ח במחיר גבוה יותר, כך התשואה שנקבל מהחזקת האיגרת עד לפדיונה תהיה קטנה יותר.

2. מח"מ (משך חיים ממוצע) – מח"מ של איגרת חוב מבטא את רגישות המחיר שלה לשינויים בתשואה הנדרשת לפדיון. נניח שאנו מחזיקים באיגרת חוב שנסחרת בתשואה לפדיון של 3%. לאחר אירוע כלשהו (הקשור למצב במשק או למצב החברה המנפיקה) מחירה בשוק יורד והיא נסחרת בתשואה לפדיון של 4%. המח"מ של האיגרת יעזור לנו להבין מה קרה למחיר האיגרת בעקבות השינוי הנדון. אם מח"מ האיגרת היה שנתיים, עבור שינויי של 1% בתשואה לפדיון, השינוי במחיר היה צריך להיות של 2% בכיוון ההפוך – אם התשואה לפדיון עלתה, מחיר האיגרת ירד. אם מח"מ האיגרת הוא 6 שנים, מחירה היה צריך לרדת ב- 6% בקירוב בכדי שהתשואה שלה תעלה ב- 1%.

ניתן אם כן לראות שככל שהמח"מ של איגרת הוא ארוך יותר, כך תנודתיות המחיר שלה צפויה להיות גדולה יותר. לכן, משקיע שמיעד את כספו לשימוש בעוד שנה לדוגמה, עדיף לו, כאשר כל שאר הגורמים קבועים, להשקיע באג"ח בעלת מח"מ קצר, כדי להמנע מסיכון של ירידת מחיר משמעותית של האיגרת שהוא רכש.

חשוב לציין שרגישות המחיר לשינויים בתשואה שהמצויינת ע"י המח"מ היא רק קירוב שיעיל עבור שינויים קטנים בתשואה. ככל שהשינוי גדול יותר כך הקירוב שהצגתי הופך לפחות מדוייק. נושא המח"מ, התשואה לפדיון והקשר בינהם, מנוסח באמצעות נוסחה קצת יותר מורכבת שדורשת פוסט נפרד. לצורך הבנה בסיסית של המושגים הקשורים באגרות חוב ושל הסיכון שבהחזקת אג"ח בעלת מח"מ ארוך התיאור שהצגתי מספיק בנתיים.

3. דירוג (סיכון מנפיק) – גורם סיכון נוסף שרוכש איגרת חוב צריך לקחת בחשבון הוא הסיכון שמנפיק האג"ח לא יוכל לעמוד בהתחייבות שלקחת על עצמו (לא יוכל לעמוד בתשלום של בריבית והקרן של האיגרת). דרך אחת לאמוד את הסיכון המנפיק היא לבחון את מצב החברה – את דוחותיה הכספיים, הסביבה העסקית, נתוני מאקרו רלוונטים ועוד. דרך נוספת לאמידה של הסיכון היא באמצעות דירוג האג"ח.

את דירוג האג"ח מבצעות חברות דירוג חיצוניות לחברה המנפיקה. 3 סוכנויות הדירוג הגדולות הן S&P (מעלות בישראל), Moody's (מידרוג בישראל) ו- Fitch. על סולם הדירוג של מעלות תוכלו לקרוא כאן ועל סולם הדירוג של מידרוג תוכלו לקרוא כאן.

באופן כללי כל דירוג כולל 3 רמות. כדי להמחיש נישתמש בקבוצת הדירוג A. בקבוצת הדירוג A קיימות הרמות +A, A ו- (-A). כאשר +A מאפיין מנפיקים בטוחים מאשר אלו שקיבלו את הציון A. אלה שקיבלו את הציון A נחשבים בטוחים יותר מאלה שקיבלו את הציון -A.

קבוצת הדירוג העליונה היא קבוצת ה- AAA (טריפל A), קבוצת AA מדורגת אחריה, ותחתה קיימת קבוצת ה- A. לאחריה ניתן למצוא את קבוצת ה- BBB. השקעה באגרות חוב המדורגות מתחת ל- BBB נחשבות לבעלות סיכון גבוה יחסית ועלולה שלא להתאים לרב המשקיעים. ככל אצבע, אפשר להגיד שהמשקיע המגן שבוחר איגרות חוב עבור עצמו, עדיף שיתמקד בקבוצות הדירוג של A ומעלה.

4. הצמדה - ארבעה סוגי ההצמדה הנפוצים בישראל בזמן כתיבת הפוסט. אג"ח שקלי – אינו צמוד – התשואה לפדיון בה נרכשה האיגרת היא התשואה שתניב החזקה באיגרת עד לפדיון. אג"ח צמוד מדד – הקופון והקרן צמודים למדד המחירים לצרכן – בנוסף לתשואה לפדיון יקבל המשקיע גם את ערך השינוי במדד המחירים לצרכן. סוג זה של אג"ח מספק הגנה מפני אינפלציה. אג"ח שקלי בריבית משתנה – הקופון משתנה בהתאם לריבית במשק (ע"פ נוסחה שנקבעת בתשקיף) – אגרות חוב מסוג זה מספקות הגנה כאשר הריבית במשק עולה. אג"ח צמוד מט"ח – אגרות חוב אלו צמודות למטבע מסויים, דולר אמריקאי למשל – התשואה שיניב משקיע המחזיק אגרות חוב צמודות לדולר תושפע מתנודות בשער החליפין. מאחר ושערי מטבעות עלולים להיות תנודתיים, קיים סיכון ברכישת אג"ח כאלו עבור משקיע המעוניין להגן על ערך השקעותו במונחים שקליים.

בעולם ההשקעות קיימות שתי אבני יסוד עקריות - מניות ואגרות חוב (אג"ח). רב מכשירי ההשקעה הנפוצים האחרים נגזרים בסופו של דבר מאחת או משתי אבני היסוד הללו. מניות תופסות בד"כ חלק עיקרי במרכיב הסיכון של תיק השקעות סטנדרטי (על מבנה ובניה של תיק השקעות נדון בעוד שני פוסטים – לאחר שנדון בחלק המהותי השני של התיק – אג"ח).

מניות מציינות את חלקי הבעלות על חברה מסויימת. לבעל מניות קיימת זכות הצבעה באסיפות כלליות של החברה. קולו של כל בעל מניות שווה לחלק שמהוות המניות שברשותו מסך המניות המונפקות של החברה. משקיעים פרטיים מחזיקים בד"כ חלק קטן מאוד מסך המניות של החברות בהן הם משקיעים ולכן משקל הקול שלהם בהצבעה נמוך יחסית. אפשר להגיד שבמרבית המקרים או אפילו אפסי.
הזכות היותר מהותית עבור המשקיע הפרטי במניות היא חלקו ברווחי החברה ובדיבידנדים (חלק מרווחי החברה שמחולק לבעלי המניות שלה) שהיא מחלקת. חלקו של כל משקיע בדיבידנדים שהחברה מחלקת שקול לחלק שמהוות המניות שברשותו מסך המניות המונפקות של החברה.

השקעה במניות שקולה להשקעה בעסק, או בעצם לרכישה של חלק מעסק. אדם רציונלי שמקים או רוכש עסק (או חלק ממנו) עושה זאת כדי להיות זכאי לחלקו ברווחים של אותו עסק. מאחר והשקעה במניות מסמלת בעלות בחברה (עסק) מסויימת, על המשקיע במניות לראות עצמו משקיע בעסק – בעסקי החברה שאת המניות שלה הוא רוכש.

כמו בכל עסק, קיים סיכון של הרעה במצב העסקים וסיכון לכישלון מוחלט של העסק. כדי להמנע מאובדן מוחלט של כספי ההשקעה, משקיעים מקצועיים מתמתשים בשתי טכניקות עקריות – האחת היא לימוד מעמיק של פעילות החברה ושל הסביבה העסקית שלה, הדרך השניה למזער את הסיכון היא פיזור – השקעה במגוון של חברות. על פיזור ראוי ועל לימוד של פעילות החברה ארחיב בפוסטים מאוחרים יותר. באופן כללי ניתן לומר שמשקיע מגן ישים דגש רב על פיזור בעוד משקיע יוזם ישאף להעמיק ככל שיוכל במחקר ולימוד.

למרות שהמשקיע המגן והמשקיע היוזם נבדלים זה מזה באופן בו הם בוחרים מניות, על שניהם להתייחס, במידה מספיקה, הן ללימוד והן לפיזור של הסיכון. אך כמו שאמרתי, על נושאים אלה ארחיב בעתיד.

בין אם הוא משקיע מגן או משקיע יוזם, כאשר המשקיע הנבון בוחר את רשימת המניות בהן הוא מעוניין להשקיע הוא בעצם בוחר את רשימת העסקים שהוא מעוניין להיות הבעלים שלהם. כך המשקיע הנבון מסוגל לבצע פעולות השקעה ע"פ שיקול דעת והגיון ולא ע"פ כותרות בעיתון ואופנות שונות שפוקדות את השוק מעת לעת. רדיפה לא שקולה אחרי תנודות השוק עלולה להניב הפסדים כואבים – הפסדים שהמשקיע הנבון מנסה להימנע מהם.

בשני הפוסטים הקודמים ראינו איך מאופיין "המשקיע הנבון" ומהן השקעות ערך. כעת לאחר שאנו מבינים שני מושגים בסיסיים בנוגע לתורת השקעות הערך, נאפיין את שני סגנונות ההשקעה מבינהם ניתן לבחור כדי להשקיע כמשקיעים נבונים ע"פ הגדרתו של בן גראהם כפי שהיא מובאת בסיפרו "The Intelligent Investor".

בחירת סגנון ההשקעה שמתאים לכם תיקבע בהתאם ליכולתכם לנתח את מצבן הפיננסי והעסקי של חברות ובהתאם למידת המאמץ וכמות הזמן שאתם יכולים ומעוניינים להשקיע בבחירת המניות ואגרות החוב שאתם שוקלים לרכוש או למכור.

המשקיע היוזם, הוא אדם שבוחר להתייחס לפעילות ההשקעה שלו כאל עסק לכל דבר, וברצינות המשתמעת מכך. בנוסף, יש בידו הרצון והיכולת להשקיע ממרצו ומזמנו בכדי לנתח ולבחור חברות בהן הוא מעוניין להשקיע. מטרתו של המשקיע היוזם היא לנטרל את הסיכון שבבחירה לא אחראית של חברות להשקעה מחד ולהשיג תשואות גבוהות מתשואות השוק מגיסא (משימה לא פשוטה לכשעצמה). את שתי מטרותיו אלה הוא מבקש להשיג באמצעות בניה של תיק השקעות מפוזר המורכב מניירות ערך חברות ספציפיות שנבחרו להשקעה, לאחר לימוד וניתוח מדוקדקים שהובילו למסקנה ברורה שההשקעה עומדת בקריטריונים של השקעות ערך כפי שהגדרנו בפוסט השקעות ערך.

המשקיע היוזם יטען שבחירה של חברות לאחר תהליך של לימוד וניתוח מדוקדק שלהן מקטין את סיכון ההפסד. הקטנת הסיכון נובעת מתוך הכרות מעמיקה עם החברה, עסקיה וההנהלה שלה. בנוסף, בזכות ההכרות עם החברה, המשקיע היוזם יכול להעריך ביתר דיוק האם מחירה זול או יקר.

כנראה שמרבית האנשים אינם מתאימים להיות משקיעים יוזמים, כל אחד וסיבותיו הוא.

המשקיע המגן, לעומת זאת, פועל ע"פ מתודה ברורה ומוגדרת שלא דורשת כישורים יוצאים דופן, או השקעה מאסיבית של זמן. מטרתו של המשקיע המגן היא להמנע מהפסדים צורבים ולהניב בתיק ההשקעות שלו פחות או יותר את תשואת השוק (שוק האג"ח, שוק המניות או שילוב של שניהם). על בחירת ניירות הערך והחלוקה בין אג"ח למניות ארחיב בפוסטים הבאים.

על אף, שהמשקיע המגן אינו נדרש לכישורים יוצאי דופן או לא השקעה גדולה של זמן, עליו לוודא שאינו נכנס לשוק כאשר הוא יקר מאוד (ובכך להמנע מהפסד צורם). ארחיב על נושאים אלו בפוסטים הבאים.

כדי להפוך את תהליך האפיון לפשוט, הנה מספר שאלות שיכולות לעזור לכם להבין האם אתם מוכנים להיות משקיעים יוזמים או שמע כדאי שתדבקו בדרכו של המשקיע המגן. אם תשובתכם היא "כן" לכל (בדגש על המילה כל) השאלות, אתם יכולים לבחור להיות משקיעים מגנים או משקיעים יוזמים בהתאם להעדפות האישיות שלכם. במידה ועניתם "לא" על אחת מהשאלות לפחות, אולי רצוי שתשאירו את הסגנון היוזם למועד אחר, בו תוכלו לענות בחיוב על כל השאלות.

1. האם יש בידכם את הכלים, הנסיון והפנאי (שניהם גם יחד!) לנתח באופן עצמאי ומעמיק את החברות שבניירות הערך שלהן (מניות או אג"ח) אתם מעוניינים להשקיע, ולהגיע למסקנות מבוססות בנוגע לכדאיות ההשקעה בניירות הערך של החברה מבלי ליצור סיכון בלתי סביר לכסף שאתם משקיעים – סיכון שיכול לנבוע מחוסר בקיאות או מבדיקה שטחית שיכולה לנבוע מחוסר פנאי, מחוסר סבלנות או מכל סיבה אחרת?

2. האם אתם מעוניינים להשקיע מזמנכם ומרציכם כדי לבצע לימוד וניתוח של חברות שונות, וזאת מתוך ידיעה שלעיתים (ובתקופות של מחירים גבוהים, גם לעיתים קרובות) תשקיעו זמן ומרץ, רק כדי להגיע למסקנה שהחברה שניתחתם אינה ראויה להשקעה מבחינתכם?

3. האם אתם מוכנים להתייחס לפעילות ההשקעות שלכם ברצינות הנדרשת – כעסק לכל דבר? לעיתים, כשמתייחסים להשקעות ב"חצי רצינות" לא משיגים חצי מהתועלת. התייחסות של "חצי רצינות" עלולה לגרור הפסדים כואבים מעצם העובדה שבחינה שיטחית מגלה רק את הנתונים שעל פני השטח ועלולה שלא לשקף נאמנה את התמונה האמיתית שניתן לגלות רק באמצעות לימוד וניתוח מעמיקים. התנהגות כזאת עלולה לגרום לטעויות בשיקול הדעת ולהפסדים קשים. זיכרו שהמנעות מסיכון היא אחת מאבני היסוד של תורת ההשקעות של גראהם.

4. האם תהיו מוכנים לקבל את העובדה שבתקופות מסוימות, ביצועי תיק ההשקעות שלכם עלולות להיות נחותות מביצועיו של שוק המניות הכללי או מביצועי המדדים המובילים? (אני עדיין לא מכיר שיטת השקעות או מנהל השקעות שהצליחו להכות את השוק בכל תקופה נתונה. משקיע יוזם ישאף להכות את השוק לאורך זמן, התחרות בריצות קצרות מול השוק סופה להניב הפסדים צורמים מאחר ותנועות השוק בטווח הקצר לא מונעות בהכרח משיקולים כלכלים. לכן, גם אם הניתוח ובחירת המניות שביצעתם הם ללא דופי מר שוק עלול לא להסכים אתכם, בעיקר בטווח הקצר).

כאשר תבחרו את סגנון ההשקעה שתרצו לאמץ לעצמכם, זכרו שזה רק סביר להניח, שעבור מרבית האנשים עדיפה הבחירה בסגנון המגן ע"פ הסגנון היוזם. הרבה מאוד (ויש שטוענים שכמעט כל) משקיעים מקצועיים לא מצליחים להניב תשואה גבוהה מתשואת השוק לאורך זמן – מדוע שחובבן יצליח יותר?

לסיכום, בין אם אתם בוחרים את ניירות הערך שלכם בעצמיכם ובין אם אתם נעזרים בבעלי מקצוע שונים, ההבנה של איזה סוג של משקיעים אתם תעזור לכם להתאים את תיק ההשקעות טוב יותר לאופי ולצרכים שלכם. בחירת סגנון ההשקעה שמתאים לכם תלויה בין היתר, בכישורים שלכם, בנכונות שלכם להשקיע מזמנכם, וביכולת שלכם לרוץ למרחקים ארוכים. בפוסטים הבאים אפרט בנוגע לבניית תיק ההשקעות עבור כל אחד מסגנונות ההשקעה.

בפוסט הזה אסביר את מהן השקעות ערך. המטרה היא לדון במהותו של המושג מבלי לדון בשיטות להערכת שווי, במכשירים הפיננסים השונים, בתפקיד שהם תופסים בתיק ההשקעות ובהתנהגות שווקי ההון (נושאים אלו ידונו בהרחבה בפוסטים הבאים).

באופן כללי הטענה שלי היא שהשקעה ע"פ שיטת השקעות הערך שקולה בעצם לביצוע פעולת השקעה כפי שהגדרתי בפוסט הקודם (בו הסברתי מיהו ה"משקיע הנבון" ע"פ בנג'מין גראהם) – “פעולת השקעה היא זו שבאמצעות ניתוח מעמיק מבטיחה את בטחון הקרן ותשואה נאותה. פעילות שלא עומדות בתנאים אלה הן ספקולציות".

כמו שכבר ציינתי בפעם הקודמת שהצגתי את ההגדרה, משמעותה היא שלפני ביצוע פעולת השקעה יש לבחון  עסקי החברה בה מעוניינים להשקיע. בנוסף, יש לוודא שרכישת המניות לא תחשוף אותנו לסיכון שעלול לגרום להפסדים קשים. מעבר לכך, צריך לשאוף לביצועים נאותים – צריך לדרוש תמורה הולמת לסכום ההשקעה.

שלושת התנאים הללו מהווים את עיקרה של תורת השקעות הערך שגורסת שבכדי לבצע פעולת השקעה מושכלת יש להעריך את שוויו של הנכס שאנו מבקשים להשקיע בו ולרכוש אותו במחיר נמוך מאותו שווי. אם נעריך שחברה מסויימת שווה מליון דולר אנו נבקש לרכוש בה חלק לפי שווי נמוך יותר, של 700 אלף דולר לדוגמה.

כאשר אנו רוכשים נכס במחיר הנמוך באופן מהותי משוויו אנו בעצם מגינים על עצמינו מפני ירידת ערך מהותית במחיר הנכס שאנו קונים. כמובן , שמחיר של נכס פיננסי תמיד יכול לרדת או לעלות אבל אם אנחנו קונים נכס ששווה מליון דולר בשני מיליון דולר לעומת האפשרות לרכוש את אותו הנכס בחצי מליון דולר, ברור שהסיכון שאנו לוקחים על עצמינו גדול יותר כאשר אנו משלמים מחיר מופרז על הנכס. פעולת רכישה של נכס במחיר הנמוך מערכו הכלכלי, היא הבסיס של ביצוע השקעות ערך.

כדי להעריך באופן סביר את שוויה של חברה, או לפחות כדי לוודא שאנו לא משלמים מחיר מופרז עבור ההשקעה שאנ ורוצים לבצע, יש צורך בבחינה של החברה, עסקיה, התנהלותה, מנהליה וכו'. בעצם, בכדי לצמצם את פוטנציאל ההפסד, יש לבצע לימוד של חברה שבה אנו מעוניינים להשקיע ושל מאפייניהם השונים.

כדי להמחיש מדוע כדאי ורצוי להמנע מהפסד (מעבר למובן מאליו) אכתוב משפט אחד בלבד – כדי להתאושש מהפסד של 50% צריך להניב תשואה של 100% על הכסף שנשאר.

בנוסף, רכישה של חברה במחיר סביר, מאפשרת לנו לקיים את התנאי השלישי שהצגתי לפעולת השקעה. ע"י ביצוע השקעות במחירים סבירים, אנו בעצם דואגים לכך שלאורך זמן נוכל להנות מביצועים נאותים של תיק ההשקעות שבחרנו.

המסקנה שעולה היא שהשקעות ערך היא השיטה באמצעותה נוכל לבצע השקעות מושכלות. בחינה של חברה וביצוע השקעה במחיר סביר מאפשרות לנו צמצם את פוצנציאל ההפסד ולהעלות את הסיכוי לביצועים נאותים.

"המשקיע הנבון" (Intelligent Investor) הוא מונח שנקבע ע"י בן גראהם שנחשב למורה הגדול של תורת השקעות הערך. אחד מספריו, כנראה שהמפורסם שבהם, אף נושא את הכותרת “The Intelligent Investor”.

בתחילת הספר גראהם מגדיר ומסביר מיהו אותו משקיע לו הוא קורא "המשקיע הנבון". ההבחנה שלו חריפה כשם שהיא פשוטה, המשקיע הנבון הוא אדם שעוסק בפעילות השקעה, בניגוד לספקולציה.

כדי להבין מיהו המשקיע הנבון, צריך בעצם להבין מהי השקעה, או בעצם פעולת השקעה – “פעולת השקעה היא זו שבאמצעות ניתוח מעמיק מבטיחה את בטחון הקרן ותשואה נאותה. פעילות שלא עומדות בתנאים אלה הן ספקולציות". זוהי הגדרה חשובה מאין כמוה שלא רבים מצליחים להפנים.

למעשה, ובניגוד לאופן פעולתם של "משקיעים" רבים (פרטיים ו"מקצועיים" כאחד), גראהם טוען שלפי שמבצעים פעולת השקעה, במניות לדוגמה, יש לדאוג ל-3 דברים:

1. יש צורך בביצוע בחינה מעמיקה של החברה ועסקיה טרם רוכשים את המניות שלה.
2. צריך לוודא שרכישת המניות לא תחשוף אותנו לסיכון שעלול לגרום להפסדים מהותיים.
3. צריך לשאוף לביצועים נאותים. אין צורך לשואף לביצועים יוצאי דופן. פעילות השקעה איננה התשובה לשאלה "איך מתעשרים מהר?”.

הימנעות מהפסד ככל שניתן לצד הנבת תשואה נאותה באופן עקבי ככל שניתן הן המפתח לתשואות יוצאות דופן בטווח הארוך.

בבלוג הזה אנסה להרחיב בנוגע לשלושת מאפייני ההשקעה שהצגתי. בנוסף, אנסה להשליך את הגדרתו של של גראהם לגבי "פעולות השקעה" על תכנון פיננסי ארוך טווח ועל נושאים נוספים הנוגעים לחיסכון באפיקים ובמכשירים השונים, כך שכל אדם בעל הכנסה פנויה יוכל ליישמה.

זכרו, המשקיע הנבון הוא זה שעוסק בפעולות השקעה ולא בספקולציה. כנראה שעוד אכתוב על נושא זה לא מעט בעתיד.