אגרות חוב (אג"ח) – הבסיס של תיק ההשקעות שלך

בפוסט הקודם כתבתי שתיקי השקעות בנויים משני מרכיבים עקריים אג"ח ומניות, והסברתי מהן מניות ולמה אנשים משקיעים בהן. בפוסט הזה נבין מהן אגרות חוב (אג"ח) ואיזה תפקיד הן תופסות בתמהיל ההשקעות שתבחרו לעצמכם. אך לפני כן נסביר מה הן אגרות חוב ואילו סוגי אג"ח קיימים.

כאשר חברה מנפיקה אגרות חוב היא בעצם מבקשת ללוות כסף מרוכשי האג"ח. בתמורה לכספם, מחזיקי האג"ח יקבלו במועדים ידועים תשלומי ריבית כפי שנקבעו בתשקיף ההנפקה ואת החזר הקרן. לעיתים הקרן והריבית יהיו צמודות למדד המחירים לצרכן, למטבע זר או למדד אחר כפי שיקבע בתשקיף.

בזמן כתיבת הפוסט, נפוצים בישראל ארבע סוגים עקריים של אגרות חוב – אג"ח שקלית בריבית קבועה (ללא כל הצמדה), אג"ח צמודה למדד המחירים לצרכן (אג"ח מסוג זה מעניקות למחזיק בהן הגנה מפניה תהליך של עליית מחירים של מוצרים – אינפלציה), אג"ח שקלי בריבית משתנה, אג"ח צמודות דולר.

מחוץ לישראל נהוג בד"כ להנפיק אג"ח בריבית קבועה הנקוב במטבע המקומי (דולר בארה"ב, אירו בגוש האירו, ין ביפן וכן הלאה).

במועד ההנפקה של אגרת החוב נקבעים בין היתר מועדי תשלום הריבית והקרן, סוג ההצמדה, וגובה הקופון (הריבית הנקובה). הקופון קובע את גובה הריבית. ריבית נקובה בגובה 5%, משמעותה היא שמחזיק  1 ש"ח ע.נ. של איגרת חוב (איגרת חוב אחת המשקפת הלוואה של 1 ש"ח לחברה המנפיקה), יקבל 5 אג' פעם בשנה במועד שצויין בתשקיף (בהנחה שתשלומי הריבית שנקבעו הם שנתיים – תשלומים של פעם בשנה).

אגרות חוב נחלקות לשלושה סוגים עקריים – אג"ח ממשלתיות שמונפקות ע"י ממשלה של מדינה כלשהי, אג"ח מוניציפליות שמונפקות ע"י רשות מקומית כלשהי כמו עירייה למשל (אג"ח מסוג זה אינן נפוצות בישראל) ואג"ח חברות (קונצרניות) שמונפקות ע"י חברות (קונצרנים) שונות.

כאשר שוקלים השקעה באג"ח יש לקחת בחשבון כמה נתונים עקריים:

1. תשואה לפדיון – על אף שהקופון של אג"ח הוא נתון ידוע ברב המקרים, התשואה שאיגרת החוב תניב למחזיק בה עלולה להשתנות מעת לעת. מאחר ומחירי האג"ח משתנים בהתאם לעסקאות בשוק, התשואה שהיא תניב למשקיע שירכוש אותה ויחזיק אותה עד לפדיונה הסופי, תקבע בהתאם למחיר שבו נרכשה. ככל שהמחיר שנשלם עבור זרם תקבולים ידוע מראש (תקבולי הקרן והריבית) יהיה נמוך יותר, כך התשואה שתניב האיגרת למחזיק בה עד פדיון תגדל. ההפך גם נכון – ככל שנרכוש את האג"ח במחיר גבוה יותר, כך התשואה שנקבל מהחזקת האיגרת עד לפדיונה תהיה קטנה יותר.

2. מח"מ (משך חיים ממוצע) – מח"מ של איגרת חוב מבטא את רגישות המחיר שלה לשינויים בתשואה הנדרשת לפדיון. נניח שאנו מחזיקים באיגרת חוב שנסחרת בתשואה לפדיון של 3%. לאחר אירוע כלשהו (הקשור למצב במשק או למצב החברה המנפיקה) מחירה בשוק יורד והיא נסחרת בתשואה לפדיון של 4%. המח"מ של האיגרת יעזור לנו להבין מה קרה למחיר האיגרת בעקבות השינוי הנדון. אם מח"מ האיגרת היה שנתיים, עבור שינויי של 1% בתשואה לפדיון, השינוי במחיר היה צריך להיות של 2% בכיוון ההפוך – אם התשואה לפדיון עלתה, מחיר האיגרת ירד. אם מח"מ האיגרת הוא 6 שנים, מחירה היה צריך לרדת ב- 6% בקירוב בכדי שהתשואה שלה תעלה ב- 1%.

ניתן אם כן לראות שככל שהמח"מ של איגרת הוא ארוך יותר, כך תנודתיות המחיר שלה צפויה להיות גדולה יותר. לכן, משקיע שמיעד את כספו לשימוש בעוד שנה לדוגמה, עדיף לו, כאשר כל שאר הגורמים קבועים, להשקיע באג"ח בעלת מח"מ קצר, כדי להמנע מסיכון של ירידת מחיר משמעותית של האיגרת שהוא רכש.

חשוב לציין שרגישות המחיר לשינויים בתשואה שהמצויינת ע"י המח"מ היא רק קירוב שיעיל עבור שינויים קטנים בתשואה. ככל שהשינוי גדול יותר כך הקירוב שהצגתי הופך לפחות מדוייק. נושא המח"מ, התשואה לפדיון והקשר בינהם, מנוסח באמצעות נוסחה קצת יותר מורכבת שדורשת פוסט נפרד. לצורך הבנה בסיסית של המושגים הקשורים באגרות חוב ושל הסיכון שבהחזקת אג"ח בעלת מח"מ ארוך התיאור שהצגתי מספיק בנתיים.

3. דירוג (סיכון מנפיק) – גורם סיכון נוסף שרוכש איגרת חוב צריך לקחת בחשבון הוא הסיכון שמנפיק האג"ח לא יוכל לעמוד בהתחייבות שלקחת על עצמו (לא יוכל לעמוד בתשלום של בריבית והקרן של האיגרת). דרך אחת לאמוד את הסיכון המנפיק היא לבחון את מצב החברה – את דוחותיה הכספיים, הסביבה העסקית, נתוני מאקרו רלוונטים ועוד. דרך נוספת לאמידה של הסיכון היא באמצעות דירוג האג"ח.

את דירוג האג"ח מבצעות חברות דירוג חיצוניות לחברה המנפיקה. 3 סוכנויות הדירוג הגדולות הן S&P (מעלות בישראל), Moody's (מידרוג בישראל) ו- Fitch. על סולם הדירוג של מעלות תוכלו לקרוא כאן ועל סולם הדירוג של מידרוג תוכלו לקרוא כאן.

באופן כללי כל דירוג כולל 3 רמות. כדי להמחיש נישתמש בקבוצת הדירוג A. בקבוצת הדירוג A קיימות הרמות +A, A ו- (-A). כאשר +A מאפיין מנפיקים בטוחים מאשר אלו שקיבלו את הציון A. אלה שקיבלו את הציון A נחשבים בטוחים יותר מאלה שקיבלו את הציון -A.

קבוצת הדירוג העליונה היא קבוצת ה- AAA (טריפל A), קבוצת AA מדורגת אחריה, ותחתה קיימת קבוצת ה- A. לאחריה ניתן למצוא את קבוצת ה- BBB. השקעה באגרות חוב המדורגות מתחת ל- BBB נחשבות לבעלות סיכון גבוה יחסית ועלולה שלא להתאים לרב המשקיעים. ככל אצבע, אפשר להגיד שהמשקיע המגן שבוחר איגרות חוב עבור עצמו, עדיף שיתמקד בקבוצות הדירוג של A ומעלה.

4. הצמדה - ארבעה סוגי ההצמדה הנפוצים בישראל בזמן כתיבת הפוסט. אג"ח שקלי – אינו צמוד – התשואה לפדיון בה נרכשה האיגרת היא התשואה שתניב החזקה באיגרת עד לפדיון. אג"ח צמוד מדד – הקופון והקרן צמודים למדד המחירים לצרכן – בנוסף לתשואה לפדיון יקבל המשקיע גם את ערך השינוי במדד המחירים לצרכן. סוג זה של אג"ח מספק הגנה מפני אינפלציה. אג"ח שקלי בריבית משתנה – הקופון משתנה בהתאם לריבית במשק (ע"פ נוסחה שנקבעת בתשקיף) – אגרות חוב מסוג זה מספקות הגנה כאשר הריבית במשק עולה. אג"ח צמוד מט"ח – אגרות חוב אלו צמודות למטבע מסויים, דולר אמריקאי למשל – התשואה שיניב משקיע המחזיק אגרות חוב צמודות לדולר תושפע מתנודות בשער החליפין. מאחר ושערי מטבעות עלולים להיות תנודתיים, קיים סיכון ברכישת אג"ח כאלו עבור משקיע המעוניין להגן על ערך השקעותו במונחים שקליים.