מטרתו העיקרית של המשקיע המגן היא לשמור על ערך הכסף שלו מפני פגעי האינפלציה – תהליך של עליית מחירים שפוגע בכוח הקניה שלנו. נניח שחסכנו סכום של 100,000 ש"ח. נניח גם שבדקנו והגענו למסקנה שעם הכסף שחסכנו אנחנו יכולים לחיות ברמת החיים שאנו שואפים אליהם במשך 8 חודשים מבלי ליצור הכנסה נוספת מעבודה או השקעות. משמעותו של תהליך עליית מחירים (אינפלציה) היא שבעוד תקופת זמן, שנתיים נניח, נוכל להשתמש ב- 100,000 ש"ח שחסכנו ושמרנו בחשבון כדי לחיות ללא הכנסות רק לתקופה של 7 חודשים – כוח הקניה של אותם 100,000 ש"ח נשחק עם הזמן בגלל תהליך של עליית מחירים.
ההבנה הזו חשובה מאוד מאחר ואנו חיים בסביבה אינפלציונית. אומנם מידי פעם יש תקופות בהן רמת המחירים יורדת, אך לאורך ההיסטוריה ניתן להגיד שהיא עולה באופן כללי. כדי שסכום כסף שצברו ישמור על כוח הקניה שלו הוא צריך לגדול ע"פ זמן בשיעור האינפלציה. מטרתו העיקרית, אם כן, של המשקיע המגן היא להניב על השקעותיו תשואה שלאורך זמן לא תיפול משיעור עליית המחירים במשק.
לפי שאציג את גישתו של גראהם אקדים ואמר שמרחב הבחירה של המשקיע הישראלי בתקופה הנוכחית, רחב יותר ממרחב הבחירה של המשקיע האמריקאי בן תקופתו של גראהם בכל הנוגע להגנה מפני אינפלציה. תחילה, אציג את משנתו של גראהם, כדי שתהווה בסיס להמשך הדיון ברמה של שוק ההון המקומי.
עבור גראהם, שני הכלים העומדים לרשותו של המשקיע המגן במאבקו כנגד פגעי האינפלציה הם מניות ואג"ח – בעיקר ממשלתיות ושל חברות יציבות. המשותף לכל איגרות החוב במרחב הבחירה של גראהם הוא שהן דולריות ומניבות קופון קבוע שלא תלוי בשיעור האינפלציה (ניתן לקרוא על סוגי אג"ח בפוסט אגרות חוב (אג"ח) – הבסיס של תיק ההשקעות שלך). מאחר והתשלומים שיניבו אגרות החוב הללו אינם תלויים באינפלציה, לא ניתן להגיד בוודאות שהתשואה שיניבו אגרות החוב הללו תהיה גבוה יותר משיעור האינפלציה.
בן גראהם טוען שעל המשקיע המגן להחזיק בתיק ההשקעות שלו שילוב של אג"ח ומניות של חברות מובחרות בכל עת. לטענתו, אין צידוק לזנוח לחלוטין את אחד מאפיקי ההשקעה. הדעה הרווחת היא שהשקעה באגרות חוב היא השקעה בעלת סיכון נמוך יותר מהשקעה במניות ושההשקעה במניות תניב לאורך זמן תשואה גבוה יותר מאשר השקעה באג"ח.
גראהם מציין שלא בכל מצב עולם השקעה באג"ח היא בטוחה יותר ולכן לא ניתן לקבוע שמשקיע שמרן צריך להימנע מהשקעה במניות. יכולים להיות מצבים בהם מחירי האג"ח גבוהים (התשואות הגלומות מהם נמוכות) ומחירי המניות נמוכים מאוד. מצבים כאלה יכולים להתקיים לצד עליה ברמת המחירים בשיעור גבוה מתשואת האג"ח – כך, הערך הראלי של תיק ההשקעות של המשקיע יקטן – כוח הקניה שלו יקטן.
לעומת זאת כאשר בוחנים את הקיצוניות השניה – השקעה במניות בלבד, קל להבין שלא ניתן להבטיח בוודאות שתיק כזה יניב תשואה עדיפה על תיק המשלב בתוכו מרכיב אג"חי. לעיתים מחירי המניות עלולים להיות כל כך מנופחים, שהתשואה העתידית של המשקיע בהן יכולה להיות נמוכה מאוד ואף אפסית. לפעמים השקעה באג"ח שמתומחרות באופן סביר תניב תשואה גבוה מהשקעה במניות שמחירן מנופח ללא פרופורציה למצב העסקי של החברות שהנפיקו אותן.
הגרף מתאר את התשואה שהניב מדד ה- S&P500 (בכחול) האמריקאי לעומת התשואה של קרן אינדקס סחירה (ETF) העוקבת אחר מדד אג"ח אמריקאי (באדום) בין התאריכים: 25.9.2006 – 26.9.2011.
